אפשר להסתכל על כמה מהסימנים של פוסט טראומה דרך הרבדים השונים של הגוף:
- ברובד בגופני: הפרעות שינה, דפיקות לב מואצות ועוד – או לא לחוש את הגוף
- ברובד ברגשי: חרדות, פניקה, מתח נפשי גבוה, הצפה, סערה רגשית, התפרצויות זעם ועוד – שטחיות רגשית
- ברובד ההתנהגותי: הימנעות לעשות דברים שפעם עשית ועוד – או לעשות המון ללא הנאה
- ברובד החשיבתי: חוסר יכולת להתרכז, ללמוד, לקרוא. מחשבות נודדות ממקום למקום בלי שליטה, חוסר יכולת לחשוב בבהירות ועוד – או הצפה של זכרונות
החיים עם טראומה הם חיים מאד קשים – סיוטי לילה שלא נותנים מנוח, פחדים, תחושת בלבול, זעם, תסכול, יאוש, שטחיות רגשית, אתה לא שולט בהתנהגות / רגשות ומחשבות שלך ולא מצליח לווסת את עצמך, תחושה של דריכות כרונית. הטראומה מעוותת את היכולת לתפוס מציאות או לפענח מציאות בצורה בהירה ונכונה ופוגעת ביכולת שלנו לדמיין. בני האדם הם יצורים שצריכים לתת משמעות לדברים. היכולת שלנו לדמיין עוזרת לנו לתת משמעות לחיים, ולכן מי שחווה טראומה מרגיש שאין משמעות לחייו. במצב של טראומה יש חוסר גמישות מנטאלית. אין טעם בחיים, אין משמעות וכיוון חדש, אין תקווה, אין יכולת לדמיין עתיד טוב יותר, אין לאן ללכת ואין מטרה להשיג. אין נרטיב ברור של מה שקרה לך – אתה חי עם תחושות גופניות, רגשות ומחשבות שאינם מתלכדים לכדי סיםור קוהרנטי אלא מגיעים בהצפה ובלי סדר, בניתוקים.
אפשר לאמר במשפט אחד שהטראומה עושה מעין חותמת על הגוף, המיינד והמוח, וההחתמה היא שכאילו הטראומה קורית עכשיו. הגוף לא מבין שזה היה וניגמר. מערכת האזעקה הפנימית, שנמצאת באמיגדלה, פועלת כל הזמן, היא כל הזמן בעוררות, ההורמונים של הסרט מופרשים כל הזמן, יש קושי לישון כי השרירים דרוכים לקראת.