תלמיד שלי הפנה אותי אל הטקסט המקסים הזה של קרל רוג'רס:
כשאני מבקש להקשיב לי
ואתה מתחיל לייעץ לי
לא את שביקשתיך עשית.
כשאני מבקש ממך להקשיב
ואתה מנסה להשיב
איך אני צריך להרגיש?
ומדוע אתה פוגע ברגשותיי?
כשאני מבקש להקשיב לי
ואתה חושב שעליך לפתור את בעייתי
אתה מאכזב אותי.
הקשב: כל שביקשתיך הוא להקשיב
לא לפעול, לא לדבר
רק לשמוע בלי להגיב
אני יכול לדאוג לעצמי
אינני חסר ישע, אולי חסר ניסיון והססני
אך לא חסר אונים
כשאתה עושה משהו למעני
שיכולתי לעשות בעצמי
אתה מגביר את חששותיי
מצית את מבוכתי
אולם כשאתה מקבל כעובדה פשוטה
שאני מרגיש את שאני מרגיש
אז אינני צריך לשכנע אותך
ומתפנה להבין את המתרחש בתוכי
אז צצות מאליהן התשובות
ברורות ונהירות
ואני זקוק כלל לעצות
כי אני – אני.
גם רגשות לא הגיוניים
הופכים למשמעותיים
כשמבינים את שהם טומנים
המקור ממנו הם נובעים.
ייתכן שלכן תפילות עוזרות לאנשים
משום שאלוהים מחריש, אינו מייעץ
הוא רק מקשיב
נותן לך לחשוב לבד על הדברים.
לכן, אנא, רק הקשב
אם תרצה לדבר – בקש:
חכה לתורך,
ואזי אני גם אקשיב לך.
רוג'רס הוא זה שהביא לעולם את הרעיון של קבלה רדיקלית של הכל – מושג, או מהות שההתמקדות חיה אותה בצורה מלאה. שינוי יכול לקרות רק אחרי קבלה מלאה של מה שיש. אם לא מקבלים את מה שיש – לא ניתן לשנות אותו.
כדי לקבל קבלה מלאה את מה שיש – אנו זקוקים להקשבה. אנחנו צריכים להקשיב לעצמנו וקל לנו יותר לשמוע את עצמנו כאשר האחר נוכח לצידנו ומקשיב איתנו.
והטקסט הזה הוא טקסט מקסים על הקשבה.