ירדן כרם – התמקדות, הקומי, Somatic Experiencing

הבלוג הזה אינו עוסק באנשים שאיבדו מגע וקשר עם המציאות.

אני עובדת עם הקהל הבריא בנפשו, עם הקהל שיש לו בוחן מציאות. קהל זה כולל אנשים שעברו ועוברים חוויות קשות מאד.  בכל מפגש של התמקדות אני בהתפעמות מכוחה של ההקשבה, וההקשבה אל הגוף להביא מזור.

אני רוצה לכתוב על הדחקה, דיסוציאציה ומה שנמצא במרכז ההתמקדות, הלא הוא ה- felt sense = לשים לב לגוף ולראות מה מגיע מתוכו, בקשר לנושא הדובר או המטופל.

ואני כמובן מדברת בזכות ההקשבה אל ה felt sense.

 

הדחקה הינה מנגנון הגנה שמתבטא בכך שתוכן או חוויה שהיו במודעותו של האדם,  "מושכחים" באופן אקטיבי מאחר ומדובר בתכנים וחוויות המאיימים על האדם (מתוך "בטיפולנט"). כלומר, היה זיכרון בהיר וברור והאדם בחר לא לזכור אותו.

 

דיסוציאציה הינה מנגנון הגנה בלתי מודע המבוסס על הפרדת התנהגויות או תהליכים נפשיים מיתר הפעילות הנפשית המודעת.

משמעות המילה דיסוציאציה הינה ניתוק בין דברים. ניתוק בין דברים שאמורים לבוא ביחד ולהיות מחוברים, כגון – חוויה או אירוע שקרה, תחושות גוף, רגשות, רשמים, זיכרון מודע, תהליכים מנטאליים, יכולת להמשיג, זהות עצמית וחוויה של אני.

מה שהודחק – היה פעם זיכרון ברור ושלם. מה שדיסוציאטיבי, מעולם לא קיבל רישום של זיכרון ברור. תהליך הרישום עצמו ניפגע, משום שמתרחש תהליך של נתק מהחוויה כולה (או מחלק ממרכיביה).

דיסוציאציה מתרחשת בד"כ בתגובה לחוויה בלתי נסבלת או מכאיבה באופן קיצוני אשר הנפש אינה יכולה לשאתה ולכן, באופן בלתי מודע, מבודדת אותה מהרצף החוויתי המודע.

הדיסוציאציה שונה מההדחקה בזה שגם בזמן האירוע – לא ניבנה סיפור מסודר. מלכתחילה אין רישום של זיכרון.

ה ) felt senseבעברית: "התחושה המורגשת" הינם התכנים המגיעים אל המודע, כאשר אדם שם לב אל גופו כאשר הוא ממוקד בנושא כלשהו. למשל – אדם יודע שהוא עבר ניתוח קשה מאד – הוא מאפשר לגוף שלו לחוות את הניתוח לראות מה התכנים שיגיעו אל המודע שלו. זוהי הקשבה אקטיבית אל איזור הביניים שבין הידוע ללא ידוע. בין המוכר והידוע לבין מה שהגוף חווה.

 

עבודה דרך הקשבה אל התחושה המורגשת עדיפה בעיניי על פני שיח דינאמי, במקרים בהם ברור כי הטיפול חייב לגעת באזור דיסוציאטיבי או מודחק (או – הלוואי והשיח הדינאמי היה מכיל בתוכו הקשבה עמוקה אל הגוף ותחושותיו).

אני חושבת שההקשבה אל הגוף מביאה יתרונות עצומים, שלא מתקיימים בשיח שאינו כולל הקשבה לגוף, או שמתקיימים בעוצמה פחותה ממה שההתמקדות מאפשרת:

  • ההתמקדות הינה דרך מאד מוצלחת להגיע אל התכנים (רגשות, זיכרונות, מסקנות) המודחקים או הדיסוציאטיביים. ההקשבה אל ה felt sense הינה דרך המלך אל הלא מודע. נקודה זו הינה אחת מהנקודות המפעימות בעולם ההתמקדות: הגוף באמת זוכר.
  • הזיכרון מגיע בצורה השלמה, המורכבת והמלאה שלו, הכוללת רגשות, חוויות גופניות, זיכרון של מה שקרה ויכולת לנתח אותו (מה היה טוב או לא טוב, מה היו המניעים, התבוננות על האירוע מנקודות מבט שונות), הבנה של המסקנות שהוסקו בעקבות מה שקרה, המשגה שלא היתה – מגיעה, מגיעים דימויים בעלי משמעות, לעתים גם ריחות הקשורים לאירוע ועוד.
  • הזיכרון מגיע בצורה מעניינת, הניתנת להכלה – גם כאשר התכנים קשים מנשוא. התהליך של ההתמקדות הינו תהליך של גילוי, ועוד גילוי ועוד גילוי. תהליך הגילוי מלא בהפתעות. גם כאשר ההפתעות והגילויים קשים מנשוא – תהליך הגילוי, התהליך עצמו הוא מרענן ומפתיע. גם אם התכנים מביאים תחושה של שיתוק או הלם, יש בהם עניין.
  • המתמקד אינו חש קורבן, אלא יש לו שליטה. הוא זה שבורא את הזיכרון והוא יכול להתמודד איתו.
  • התהליך מאפשר לתמונה כמה שיותר שלמה להגיע.
  • אני לא נתקלתי בתופעות של פירוק גם אם עלה חשש מפירוק. להיפך. ככל שהתמקד חווה חוויות קשות יותר, כלומר – ככל שהוא מגיע לשורשם של דברים, כך אישיותו מתגבשת. זו הנקודה המרתקת בעיניי. אני פוגשת אנשים שחוו חוויות קשות מנשוא. הם חווים כאב ממפגש למפגש. אבל, אין תחושה של פירוק, אין התפרקות אלא ההיפך – הנפש בדרכה שלה מוצאת את הדרך לגיבושם של כל תכנים ולגיבוש של זהות היכולה להתמודד עם מה שהיה, עם התוצאות של מה שהיה, כאב על השנים שחלפו וחישוב מסלול מחדש.

האינטגרציה והחיפוש אחר חיים טובים יותר, קורה באופן אורגני, בזכות ההקשבה אל תחושות הגוף ומשמעותן.

 

סגירת תפריט
דילוג לתוכן