אן וייזר קורנל הינה אחת המורות הבכירות של ההתמקדות. היא פיתחה את הגישה שלה להתמקדות שנקראת: Inner Relationship Focusing.

אן מדגישה שני עקרונות חשובים – עקרון הנוכחות, ועקרון הקבלה הרדיקאלית של הכל.

כאשר אנו מתמקדים, אנו מבססים אני מודע / אני ללא תוכן / מודעות אשר נוכחת מול כל מה שמגיע. אן קוראת לזה להיות בפרסנס – PRESENCE. אנו נוכחים מול כל מה שמגיע.

העקרון של קבלה רדיקלית של הכל מדבר על להקשיב לכל מה שיש עכשיו, בלי דיעה קדומה, בלי אג'נדה, בלי ויכוח עם מה שעולה. אנו לא מוציאים החוצה שום חלק, אלא מקבלים הכל.

העקרון הזה, גם אם הוא נראה מובן, הוא כלל אינו ממומש בחיינו. יש לנו הרבה מאד תגובות מול החלקים הפנימיים שלנו. מרבית התגובות שלנו הן אינן תגובובת של קבלה, הכלה והקשבה – נהפוך הוא: אנו מתנגדים להרבה חלקים שבנו, שופטים אותם, מתחשבנים איתם, מבטיחים להם שממחר יהיה בסדר, שונאים או מתעבים אותם, מתעלמים מהם, בזים להם, קוראים להם בשמות וכו'. אנו נעשה כמעט הכל, פרט ללהיות איתם בנוכחות מלאה.

ההתמקדות בעצם מאמנת אותנו כיצד להיות עם כל הדברים שעולים מתוך עמדה של נוכחות – של פרסנס.

עקרונות ההתמקדות

אן וייזר קורנל המציאה מין שפה מיוחדת להתמקדות, שפה שדרכה אנו מקיימים את עקרונות ההתמקדות:

להיות בהווהלשים לב לפלט סנס = לתחושה המשמעותית המורגשתלהכיר בכל מה שעולה ולתת לו מקום – להקשיב לו. הצורך בהסמלה – יוג'ין ג'נדלין, מפתח ההתמקדות, הבחין כי התחושה המורגשת רוצה, זקוקה להסמלה. זה כנראה צורך עמוק מאד של התחושה המורגשת. השפה מאפשרת לנו להנכיח במציאות תחושה פנימית שקיימת. אנו הרבה פעמים נשים לב שהתחושה הפנימית נרגעת אחרי שנמצאה לה המילה הנכונה ולפעמים התחושה נרגעת אחרי שיש מישהו שמכיר בה, מכיר בנוכחות שלה.

שפת הפרסנס – Presence language

כאשר אנו מזהים תחושה פנימית, אנו יכולים לנהל איתה מערכת היחסים. שפת הפרסנס מאפשרת לנו להיות בדיאלוג, במערכת יחסים עם כל מה שעולה.

לשפת הפרסנס יש מבנה קבוע של משפט.

שפת הפרסנס תמיד מתחיל ב:

אני מודעת ל…, אני שמה לב ל…., אני מכירה ב…., אני מרגישה…., אני חווה ש…/ את

כך אנו יוצרים את המודעות המקבלת – המודעות המקבלת, מקבלת את מה שיש.

אבל אנו נאמר כי מה שמגיע, התחושה שעולה מבפנים הינה חלק אחד בי, או משהו אחד בי, מתוך חלקים רבים שהם אני.

ולכן, המשך המשפט יהיה: למשהו בי שמרגיש כך וכך

או: לחלק בי שמרגיש כך וכך.

דוגמא:

אם בשפה הרגילה אומרים: אני פוחדת, בשפת הפרסנס נאמר: אני שמה לב למשהו בי שמרגיש פחד.

אם בשפה הרגילה נאמר: יש לי מחנק בגרון, בשפת הפרסנס נאמר: אני שמה לב למשהו בי שמרגיש מחנק בגרון.

כך יצרנו נוכחות בהווה, של אני ללא תוכן, אשר מכיר בחלקים השונים שיש בו, ויצרנו אקלים שמאפשר דיאלוג – שפת הפרסנס מאפשרת תנועה בין החלק לבין השלם.

כאשר אנחנו מדברים בשפת הפרסנס עם משהו שיש בפנים, אנחנו יוצרים מיכל של בטחון. אני לא מוצפת, אלא אני רק מרגישה חלק מסויים בתוכי. תחושה של אמון ובטחון בתהליך חייבת להיות – אחרת החלקים לא יבואו.