ג'ודית לואיס הרמן כותבת על תהליך ההחלמה כתהליך שמורכב משלושה חלקים:

• יצירת בטחון
• זכירה ואבלות
• קשר מחודש עם החיים הרגילים.

במאמר הקודם דברנו על יצירת הביטחון.

במאמר זה אתייחס אל השלב השני של תהליך ההחלמה – שלב הזכירה ועם הזכירה, שלב האבלות.

שחזור הסיפור:

לפני שניגשים לסיפור הטראומה, שומעים מהמטופל את קורות חייו לפני הפגיעה. העלאת ההיסטוריה המוקדמת של הנפגע, תפקידה "לשוב ולברוא את הזרימה" של חייו ולהשיב לו הרגשה של רציפות עם העבר.

הצעד הבא הוא שחזור האירוע הטראומטי כהרצאה של עובדות. כל סיפור שאינו כולל את הדימויים הטראומטיים ואת התחושות הגופניות עקר הוא ולוקה בחסר.

היעד הסופי הוא יציקת הסיפור, כולל דימוייו, במלים. לואיס הרמן הוסיפה כי הרצאת העובדות בלי הרגשות הנלווים אליהן הוא תרגיל עקר ונטול כל השפעה תרפויטית. קורבן הטראומה לא רק מתאר את מה שהרגיש בעבר, אלא גם חי מחדש את הרגשות האלה בהווה.

ההנחה הטיפולית היא ש: "מלאכת השחזור מחוללת תמורה בזכרון הטראומטי ומאפשרת למזגו בסיפור חייו של הנפגע".

הרמן אומרת כי לספר את הסיפור בהקשר בטוח של יחסים מוגנים, יכול לחולל שינוי ממשי בעיבוד הלא-נורמלי של הזיכרון הטראומטי. עם התמורה הזאת בזיכרון באה הקלה של רבים מהסימפטומים הקשים של הפרעת הלחץ הפוסט-טראומטית.

יעל דשא כותבת כי תהליך ההחלמה יכול להתרחש "רק במערכת יחסים שבה מתרחשת טרנספורמציה מזיכרון טראומטי לזיכרון נרטיבי". התפיסה לגבי הזיכרון של הנפגעים הינה תפיסת זיכרון של הבניה ולא של נרטיב. ההבניה הנוצרת בטיפול מהווה אמת חדשה עבור הנפגע. ההבניה מחדש של החוויה הטראומטית משקמת את תהליך העדות שהתמוטט במהלך ההתעללות". (דשא, עמ' 82-3).

רבקה משיח ובנג'מין פטון שעוסקים בטיפול נרטיבי (באמצעות קולנוע), כותבים כי ניתן לטפל בטראומה דרך המודל הנרטיבי. משיח ופטון כתבו מאמר העוסק בהחלמה של הלם קרב, אך אני מוצאת את הדברים נכונים וראויים גם לנושא של החלמה מפגיעה מינית.

הגישה הנרטיבית אומרת כי משמעות החיים של אנשים נמצאת בנרטיב שהאדם מספר לעצמם ועל עצמם. אירוע טראומטי יוצר שבר ברקמת החיים ושבר בסיפור שהאדם מספר על עצמו. "הזיכרונות הטראומטיים נשארים מבודדים ובלתי מתואמים עם שאר הזיכרונות האוטוביוגרפיים, דבר אשר מוביל פעמים רבות לתפיסות עצמי בלתי אדפטיביות ביחס לאירוע" (תובל משיח ופטון, עמ' 239). המטרה הטיפולית היא לאפשר למטופל לספר את הסיפור הטראומטי בצורה קוהרנטית, עם רצף ומשמעות.

הזכרון האנושי מקודד בשני מסלולים: מסלול אחד הינו קידוד של ידע מתווך מילולית (Verbally Accessible Knowledge). ידע זה קשור לזיכרונות אוטוביוגרפיים מודעים, אשר המטופל יכול לדבר עליהם מילולית, הוא מודע אליהם וזוכר אותם. והמסלול השני הינו מסלול פחות מודע, בלתי מילולי, קשור לחושים ולחלקים שאינם מודעים. (Situationally Accessible Knowledge ). הטיפול לפי המודל הנרטיבי ולפי מודלים נוספים אומר כי הטיפול בטראומה צריך לשלב עיבוד של שני מסלולי הזיכרון. טיפול כזה צריך להתייחס "הן להבניית הנרטיב המודע, המילולי, הכרוך בהבניה ובשיקום של קוגניציות ומשמעויות שנפגעו, והן להיבטים המקודדים בזיכרון החושי האימפליציסטי, המערבים תגובות גופניות ותחושתיות" (תובל משיח ופטון, 2019, עמ' 240).

תפקיד המטפל:

לואיס הרמון כותבת ש-"המטפל ממלא תפקיד של עד ובעל ברית, שבאוזניו יכול הנפגע לתאר את הלא יתואר". המטפל והמטופל נדרשים לאומץ לב. המטפל והמטופל צריכים להיזהר מצמד הסכנות: צמצום ופלישה.

סכנת הצמצום: התחמקות מן הזיכרונות הטראומטיים מביאה לידי קיפאון, בחיים בכלל ובתהליך ההחלמה.

פלישה – העלאה מהירה או חפוזה מידיי של הזיכרונות, מביאה את המטופל לחוות שוב את הטראומה, כחוויה עקרה ומזיקה, שאין בה ערך טיפולי.

על המטפל והמטופל למצוא את הקצב הנכון לספר את הסיפור. באם הסימפטומים מוחרפים – יש להאט. מצד שני, לא ניתן להימנע מהם כליל.

תפקיד המטופל:

להתמסר לתהליך ולהבין שבמהלך הטיפול הוא אינו יכול לתפקד בחייו כפי שהיה רוצה – כשם שאנו חולים ומבינים כי עלינו לנוח ולהחלים, גם ריפוי של טראומה דורש את ההרפיה של הרצון להיות בתפקוד מלא ורגיל.

נשיאת עדות:

לואיס הרמן כתבה כי באמירת האמת סיפור הטראומה נעשה עדות. לעדות יש צד פרטי שהוא וידויי ורוחני, וצד ציבורי שהוא פוליטי ומשפטי. השימוש במילה עדות מאחד את שתי המשמעויות ומעניק ממדים חדשים, גדולים יותר, לחוויה האישית של המטופל.

בפוסט הבא ארחיב לגבי נשיאת העדות.

ביביליוגרפיה:

דשא, יעל. "לחיות כדי לספר או לספר כדי לחיות". בתוך: היה או לא היה? – כאשר צללים של פגיעה מינית בילדות עולים בטיפול, עורכים: עפרה אשל וצביה זליגמן, 68-100, ירושלים: הוצאת כרמל, 2017.

הרמן, ג.ל. (2011). טראומה והחלמה, 213 – 238, תל אביב: עם עובד.

תובל משיח, רבקה. פטון בנג'מין. "מצלמים סיפור – טיפול בווידאו תרפיה בנפגעי טראומה על רקע צבאי". בתוך: משחזור לזיכרון, טיפול בטראומה נפשית, עורכים: יעל להב וזהבה סולומון, 233-261, תל אביב: הוצאת רסלינג, 2019.