ירדן כרם – התמקדות, הקומי, Somatic Experiencing

הפילוסופיה של השפה לפי יוג'ין ג'נדלין – מפתח גישת ההתמקדות

באמצעות המודל הפילוסופי שלו מנסה ג'נדלין להציע דרכי חשיבה, רעיונות ואוצר מילים חדש, שדרכם אפשר להראות כי יש בשפה יותר מהגדרות מקובעות ולהסביר תהליכי חשיבה ודיבור ותהליכים אמנותיים כגון כתיבת שירה. ג'נדלין מסביר כי מצא שפה שבה אפשר לדון בשפה; שפה שאינה כלואה בתוך תפיסות מוטעות, ושפה שמראה את עצמה, את עבודתה (איך היא עובדת בעולם, במציאות).

  • בשפה יש "עוד" והיא מניעה אותנו קדימה

ד"ר מיכאל לוין (Levin), פרופסור במחלקה לפילוסופיה של אוניברסיטת Northwest, הוא עורך הספרLanguage Beyond Postmedernism: Saying and Thinking in Gendlin's Philosophy. לוין סבור כי מטרתו של ג'נדלין בכל אותם מונחים חדשים שטבע היא להסביר את ה"עוד" (more) שקיים בכל שיח.[1] בכל מה שנאמר יש הרבה דברים שלא נאמרים במילים אבל קיימים ברובד של החוויה.

לדברי לוין, בשונה מהתפיסה המקובלת של מסמן ומסומן, ובשונה מהתפיסה כי את השפה ניתן לפרק וכי אין לה קשר עם המציאות, ג'נדלין מציע תפיסה של שפה הקשורה למצב ומניעה את האדם לקראת הצעד הבא. שפה ומצב שלובים זה בזה, ומצב מסוים אינו יכול להיות מוכפף להגדרות כיוון שהוא פתוח תמיד לדבר מה נוסף. לוין מדגיש את מרכזיותו של טיעון זה בתאוריה של ג'נדלין – השפה אינה מייצגת, אלא מניעה קדימה למצב הבא.[2]

לוין כותב כי כאשר חברה אנושית מקבלת לתוכה מונחים חדשים (מן המדע, התרבות, הפוליטיקה ועוד) – המבנה של החברה משתנה בצורה כלשהי, והיא נישאת קדימה דרך השפה החדשה.[3] חברה אשר תיתן למשמעות המובלעת אפשרות להיחשף, על ידי הקשבה אל ה-felt sense ואקספליקציה שלו, היא חברה שתאפשר ליצור מבנים חברתיים חדשים שטובים יותר לאדם.[4]

  • השפה נובעת מהגוף, ה-felt sens הוא שבוחר את המילים

כחלק מן התאוריה שלו עוסק ג'נדלין ביחסים שבין חוויית הגוף לאירוע ולשפה. כאמור, לשיטתו של ג'נדלין, הגוף שלנו הוא דבר חי המגיב לעולם, והעולם מגיב אליו; הגוף חי את אירועי החיים שלנו. ג'נדלין גורס כי השפה היא חלק מן האירועים וככזו הגוף חי אותה. שפה היא חלק מתהליך החיים שלנו. אדם אינו יודע מה הוא רוצה לומר אלא חש זאת. כאשר אדם פותח את הפה, המילים יוצאות מתוך הגוף ולא מהמוח.

השפה היא תהליך חי וזורם. השפה מתהווה מתוך תחושת הגוף שלנו, היא נובעת מהאינטראקציה עם העולם והיא עצמה האינטראקציה עם העולם. מה שאנו רוצים לומר אינו מנוסח במילים מלכתחילה. דרך השפה יוצר האדם משהו שלא היה קודם בעולם – בכל שימוש במילים קיימות ומוכרות מופיע דבר מה חדש.

שפה היא דבר שמובלע בגוף, היא נמצאת וחיה בתוכו. המילים באות ישירות מתוך הגוף; כשהמילים מופיעות, הן כבר מאורגנות במשפטים, בתוך התבנית הדקדוקית שבלעדיה לא תהיה להן משמעות בתוך מצב נתון. לדידו של ג'נדלין, אם נתמה על כך שכאשר המילים מופיעות, הן כבר מאורגנות – אזי לא נוכל שלא להבחין בתפקיד הגוף. המילון אינו כולל את הידיעה מהו המצב שאנו נתונים בו; גופנו מפיק את המילים ישירות מתוך החיים במצבים, ולכן הן מתייחסות למצב נתון.[5] הרעיון הוא שהגוף האנושי ספוג כבר בקונספטים ישנים ולכן אין חוויה "טהורה" או "נקייה" ממושגים. העולם החווייתי אינו כאוס ללא משמעות, אלא מצב של טרום-המשגה או טרום-צורה. לכן, אם נדע להקשיב למילים שהגוף אומר ומייצר, גם אם הן בהתחלה לא לגמרי ברורות ומובנות, נוכל להתחבר למשהו שהגוף שלנו יודע באופן מובלע, אך עדיין לא התבהר לנו. אם נמשיך ונדבר את הנושא – המשמעות שהייתה מונחת במילים תתבהר.

ג'נדלין מדבר על המורכבות של הגוף האנושי ועל האינטראקציה של הגוף עם העולם, ומניח כי הגוף מכיל בתוכו באופן מובלע את השפה והתרבות; ה-felt sense אינו חוויה סובייקטיבית, "פנימית" בלבד. בהקשר זה ג'נדלין כתב במאמרו "Nonlogical Moves and Nature Metaphores" כי התחושה שמתוכה אדם כותב איננה באמת תחושה פרה-לשונית; כל השפה מונחת שם, באותה חוויה שטרם מצאה לה מילים – השפה, מצבי החיים, הפוליטיקה, ההיסטוריה; הידע האנושי כולו מונח שם באותה תחושה.[6]

  • משמעות השפה ומשמעות המילה בהקשר

על פי הפילוסופיה של ג'נדלין, כוחה של מילה מצוי במצב שבו היא נמצאת: "They mean their effect in the situation in which we say them".[7]

מילה או אמירה אינן סגורות בתוך תבנית אלא נמצאות בחוויה, ברגע, בהקשר שבו נאמרו. ג'נדלין מסביר כי השפה מאפשרת לנו לקחת מושג ולמקם אותו במצבים שונים, כלומר לעשות crossing בין מושגים (דבר שאינו אפשרי במקרה של מושגים ותפיסות מקובעות). כל מילה מביאה אתה משמעויות רבות, ואלו מובלעות בידיעה שלנו כיצד להשתמש באותה מילה. במצב המורכב בהווה, מילה "ישנה" יכולה לגלות משמעות מתוחכמת חדשה; היא יכולה לשנות את המצב בדרך כזו, שיהיו במילה ובמצב משמעויות נוספות על המשמעויות שאדם יכול להיה להניח מראש. את המשמעות החדשה מכנה ג'נדלין ה-focal implied.[8]

המילים עצמן הן כלליות; האופן שבו אדם בוחר את המילה המסוימת בהקשר של מצב מסוים והאופן שבו אדם משתמש במילה הם סובייקטיביים, אך גם סובייקטיביות זו תמיד קשורה לעולם. ג'נדלין קורא למצב הזה, שבו כל מילה מקבלת משמעות בהתאם למצב שבו היא נמצאת, "Instance of itself".[9] ג'נדלין רוצה להוציא כל מילה וכל אמירה מתוך "הכלא" של ההגדרות הישנות; לדעתו, כל מילה יכולה להסביר לנו את עצמה ואת משמעותה בהקשר הנתון, וכל מילה יכולה להכיל משמעות חדשה.

על פי ג'נדלין, היכולת של הגוף למצוא את המילה הבאה, את הדבר הבא שאף פעם לא היה מונח שם קודם, היא תהליך מסתורי ולא ברור עבורנו. זה התהליך שמנסה ג'נדלין לנתח.

  • שפה ויצירתיות

ג'נדלין סבור כי לא ניתן להסביר את העולם במונחים הידועים לנו מראש. לדבריו, לו אפשר היה לעשות זאת, היינו חיים בתוך מלכוד של תבניות ישנות – חידושים ואמנות לא היו יכולים לקרות. לו הייתה השיחה בין אנשים נסבה רק סביב מה שהם כבר יודעים – האנושות לא הייתה מתקדמת או משתנה. גם אם המילים עצמן מוכרות, נוצר דרכן משהו חדש. היווצרות זו היא בראש ובראשונה בחוויה, ואת החוויה החדשה אנו מכניסים לתבנית:

ג'נדלין מדגיש את היצירתיות שיש בשפה. להיווצרות של משהו חדש ג'נדלין קורא בשם אלתור, ומניח כי אחרים מכנים אותו "מוזה". המילה "אלתור" מנוגדת לרצון שלנו להניח כי המציאות צריכה להיות מסודרת בתוך תבניות. הדעה המקובלת לגבי אלתור מתייחסת אליו כאל עדיפות שנייה – השימוש בו ייעשה רק במקרים שבהם אי-אפשר לתכנן קודם. כלשונו של ג'נדלין: "What's not fixed form is said to be ambiguous, undifferentiated, indistinct, contradictory, nothing".[10]

ג'נדלין מבחין בין שפה יום-יומית לבין אמנות. בשפה יום-יומית רגילה, אנו משתמשים במילים ובביטויים מוכרים. לכל מילה יש כבר משמעות מוכרת. האמנות, להבדיל משפת היום-יום, איננה משתמשת בתבניות מוכרות או מארגנת אותן מחדש. האמנות מערבת בתוכה תצורות חדשות של צלילים, דימויים, קצב, תנועה, פעולות – המביאות אותנו אל תחושה חדשה. האמנות הטובה נמצאת בהבאה של משהו חדש, מפתיע, חוויה טרייה וחדשה לצופה. במקרה של כתיבה, תהליך החידוש יכול להתרחש אצל הקורא – הקורא יכול לקרוא את הדברים כפי שקרא אותם בעבר, או לתת לתחושות שלו להיחוות בצורה טרייה כפי שהם בהווה.

האלתור נמצא לא רק באופן המיוחד שבו משורר, למשל, משתמש במילה, אלא בסיטואציה המיוחדת שבה המילה נמצאת. לפי ג'נדלין, השפה איננה רק עניין מילולי – אלא מביאה עמה תחושה שלמה של מצב אנושי, המקבל דרכה חיים.

במאמרו "Tacit Knowledge and Implicit Intricacy"[11] כותב ויליאם ארל (Earl) כי שירה מבוססת על התפיסה שלפיה משמעותה של מילה טמונה באופן שבו אנו משתמשים בה; מילים יכולות לחזור על עצמן בשיר, אך בכל פעם שהמילה חוזרת, המצב הוא חדש ולכן המילה הינה חדשה. כוחה של שירה אינו במילים, אלא במצב שבו נמצאת המילה. ארל מצדד בתפיסתו של ג'נדלין, לפיה השפה והאמנות אינן מייצגות עולם אלא בונות עולם חדש.

  • חוויה ויצירת משמעות – מערכת היחסים שבין תחושת גוף בעלת משמעות לסמל

ג'נדלין סבור כי החוויה שלנו מכילה תמיד באופן מובלע את התרבות האנושית – הגוף מכיל בתוכו מבנים חברתיים ואף מושגים פילוסופיים. אבל, אם אדם מוכן לשים לב אל החוויה,[12] הגוף ישא אותו קדימה אל עבר משמעות חדשה. החוויה תמיד ספוגה בשפה, ומניעה את האדם ואת השפה קדימה.

בספרו Experiencing and the Creation of Meaning ג'נדלין כותב על הממד של החוויה שקיים בחיינו כעל הממד שממנו אנו יוצאים אל חשיבה או אל פעולה, כלומר כאל ממד מהותי וחשוב בחיינו. לדעתו של ג'נדלין לממד החוויה, טרום-היגיון ולפני המילים המתארות אותו, תפקיד מרכזי מאוד בעולם החשיבה, ההבנה וההתנהגות שלנו. תוך כדי שאנו חווים משהו הגוף יוצר בתוכו את המשמעות של החוויה; יש לנו תחושה של החוויה ובו בזמן אנו מסמלים אותה באמצעות מילה או הסבר. לרוב דרך ההמשגה היא מילולית, אך לא בהכרח.

בפרק השלישי של הספר בוחן ג'נדלין את מערכות היחסים בין החוויה והתחושה לסמל, המקום שבו נוצרת המשמעות. ג'נדלין מנסה לתאר מה קורה במובלע – בפער הקיים בין סמל לתחושה. לתיאור זה חשיבות למחקר העוסק בתהליכי שירה, משום שההנחה היא כי שירה נוצרת בתוך הפער הזה.

ג'נדלין מוצא שבע צורות של יחסים כאלו. לדעת ג'נדלין, שבעת המודלים הללו מאפשרים להמשיג את התופעה האנושית ולהתייחס אליה במסגרת התאורטית.[13] מקורן של שבע מערכות היחסים הללו בין התחושה לסמל אינו שיטה לוגית; הן אינן תוצאה של יחסים רציונליים. תפקידיהם של המשמעות המורגשת והסמל משתנים בכל אחת משבע מערכות היחסים שמתאר ג'נדלין, והוא מנסה לבדוק את הקשר בין הסמל לבין המשמעות שנוצרה בכל אחת ממערכות היחסים. ג'נדלין מחלק את שבע מערכות היחסים לשתי קבוצות – קבוצה אחת של "יחסים מקבילים", ובה שלוש מערכות יחסים שבהן יש הקבלה בין המשמעות המורגשת לסמל, וקבוצה נוספת של "יחסים שאינם מקבילים", ובה ארבע מערכות יחסים.

להלן אתאר את שבע מערכות היחסים כפי שתופס אותן ג'נדלין.[14]

Direct Reference (התייחסות ישירה)

ג'נדלין מסביר כי התייחסות ישירה פירושה שימוש במילים כדי לתאר את החוויה שבה אנו מתנסים תוך כדי התיייחסות אליה, אך מבלי לתאר אותה. למשל, סמל כמו: "התחושה הזו", או "את ההרגשה שהייתה לי בעת שפגשתי את פרנק איני יכול לתאר במילים".

לפי ג'נדלין, התייחסות ישירה (ומהירה) פירושה היכולת לשים לב למשמעות המורגשת של החוויה – הפנייה לגוף כדי להרגיש את המשמעות; למעשה זוהי דרך נוספת להגדיר את ה-felt sense.

במקרה של התייחסות ישירה הסמל בעל משמעות רק לצד החוויה, ואילו המילים אינן מבהירות מהי החוויה. למשל: "איפה זה?" – "שם"; לסמל "שם" אין משמעות בפני עצמו; אולם אם נצביע בעת אמירתו הוא יקבל משמעות. באותו אופן, צירוף המילים "התחושה הזו" הוא חסר משמעות אם איננו יודעים מהי התחושה. בכך באה לידי ביטוי ההתייחסות אל המשמעות המורגשת.

ההתייחסות הישירה מתאימה לשפת היום-יום; סביר להניח כי בשירה יש מעט מאוד ביטויים ומילים שמבטאים התייחסות ישירה.

Recognition (הכרה)

הכרה היא מצב שבו הסמל מוכר, יחסים שבהם הסמל וה-felt meaning מקבילים זה לזה. למשל, כאשר אנו קוראים את המילים "אני מתבייש" או "דברי חזק יותר!" ברור מיד במה מדובר ולא נדרש זמן כדי להבין. הסמל הוא עצמאי ויש לו מספיק עוצמה כדי "לקרוא" ל-felt meaning. באותו אופן, כשאנו רואים עץ – מופיעה אצלנו מיד המשמעות של עץ, גם אם לא אמרנו את המילה "עץ". זה לא תהליך, אלא מצב מידי; במקרים כאלה התחושה מקבלת אקספליקציה בקלות והמילים פשוט מגיעות.

לסמל עצמו יש כוח, יש יכולת להיות בעל משמעות, כלומר לשאת קדימה את התחושה של ההכרה, גם במנותק מן ההקשר. בשונה מן ההתייחסות הישירה, שבה הסמל תלוי לגמרי בתחושה המתקיימת בהקשר, במצב של הכרה לסמלים כוח עצמאי וה-felt meaning תלוי בו; הסמלים: "מבוכה, בושה, עץ, כלב", למשל, אינם תלויים במצב הנוכחי שבו אנו רואים עץ או חשים מבוכה.

לעומת התייחסות ישירה, המצב של הכרה שכיח מאוד בשירה.

Explication (הבהרה)

הבהרה היא מצב שבו אדם אינו מוצא בקלות ובאופן מידי את המלים שיוכלו להבהיר את החוויה, כלומר להפוך אותה ברורה או מפורשת; התחושה יכולה להיאמר בכמה מילים והאדם זקוק לזמן למצוא את המילים.

ג'נדלין מתאר מצב שבו התחושה עצמה סורקת את כל המילים שעשויות להסביר אותה עד שהיא מוצאת מהי המילה הנכונה לייצוג התחושה.

זוהי קבוצת מערכות היחסים המקבילים. בהתייחסות ישירה, הסמלים אינם מביעים את התחושה – התחושה עצמה מביאה עמה את המשמעות, והסמל רק מצביע עליה. בהכרה, לסמלים משמעות משל עצמם – הסמל הוא שמעיר את המשמעות הנחווית. הבהרה מתרחשת במקרים שבהם אין סמל שמגיע באופן מידי אל המשמעות הנחווית, והתחושה בוחרת מבין כמה סמלים את המתאים ביותר.

מה קורה כאשר אין סמל מתאים? זה מוביל אל ארבעת היחסים הבאים, יחסים שבהם אין הקבלה בין התחושה או המשמעות הנחווית לסמל. את היחסים הללו מכנה ג'נדלין בשם "creative functional relationship".[15]

מטאפורה

מטאפורה משיגה משמעות חדשה, באמצעות שימוש בחוויה ישנה לצד סמל שכבר יש לו משמעות אחרת, ידועה. המטאפורה מפנה את הסמל ואת ה-felt meaning הידועים אל שטח חדש של חוויה, וכך יוצרת משמעות חדשה.

ג'נדלין אומר כי האדם חש בגופו את המטאפורה. כאשר אדם בונה מטאפורה, הוא משתמש במשמעות קיימת ועושה לה crossing (בשפתו של ג'נדלין) עם משמעות אחרת. הסמלים יוצרים משמעות חדשה משום שהם מסמלים היבט נוסף של החוויה.

לפי המודל התהליכי של ג'נדלין, התחושה המורגשת שלנו לגבי המשמעות צומחת מתוך
ה-"implicit crossing of the words or phrase".[16] כלומר, תחילה אנו חשים את המשמעות של המטאפורה, ורק לאחר מכן אנו מבינים את הדמיון הקיים בין הדברים – בין שני השדות. ההתלגמות של התחושה (דרך חשיבה, דיבור או כתיבה של מטאפורה) מגבשת את המשמעות; הדמיון לא היה שם קודם בהכרח.

מטאפורה מייצרת שרשרת אין-סופית של דברים הדומים זה לזה.[17] הגוף שלנו מרגיש מתי קיים חיבור אפשרי בין שני דברים ומתי הוא אינו קיים. אם אין חיבור כזה – הגוף לא יגלם את המטאפורה (כלומר לא יאמר או יכתוב אותה). מטאפורה היא תהליך של crossing מדויק לגוף: "No metaphor or fresh use of words would arise at all, if the implicit concept didn't open in crossing".[18] זה אינו תהליך סתמי או שרירותי של בחירה בין תחומים שונים, אלא תהליך שבו הגוף מדייק מאוד את התחושה שלו.

הבנת הנקרא

כאמור, מטאפורה היא יצירה של משמעות נחווית חדשה מתוך סמל ישן. כאשר אדם קורא או שומע מטאפורה הוא יוצר את המשמעות החדשה אצלו. המטאפורה מתרחשת למעשה אצל הקורא. המשורר או הכותב נמצא במקום אחר – בראש ובראשונה הוא חש את המשמעות המורגשת; רק אחר כך, מתוך התחושה של המשמעות הזו, הוא מוצא את המטאפורה. זוהי הבנת הנקרא.

אנו מתחילים בחוויה ויוצרים את המטאפורה.

נחשוב על מצב שבו למשורר יש felt meaning שהוא רוצה לייצג בסמל, אך אין סמל מן המוכן עבור התחושות שלו. לפיכך הוא מנסה לחבר בין סמלים שונים בדרך חדשה, שתיצור את התחושה שהוא מעוניין ליצור אצל הקורא.

הרבה יצירות אמנות נוצרות מתוך כך – תחושה אשר מחפשת לה סמל אשר איננו קיים מן המוכן. אם כן, יכולים להיות סמלים רבים המתארים את ה-felt meaning, שכן המשמעות שנוצרה מתוך הבנת הנקרא של התחושה איננה זהה לתחושה המקורית; המשמעות החדשה מסבירה את התחושה, היא מלאה ומקיפה יותר מאשר התחושה.

בדומה להבהרה, גם בהבנת הנקרא יש חיפוש של הסמל עבור felt meaning שכבר קיים. אולם בהבהרה המילים נבחרות עבור ה-felt meaning ויכולות לסמן אותו בקלות. בהבנת הנקרא אין סמלים מוכנים שיכולים להסביר את ה- felt meaning – נדרשים ביטויים חדשים, מילים חדשות.

Relevance (רלוונטיות)

בכל משמעות יש הרבה משמעויות נוספות. הבנת משמעותו של סמל כוללת תמיד הבנת משמעויות אחרות, שכן סמלים מופיעים ברשתות מחוברות של משמעויות. המשורר בוחר את המילים המתאימות לו מתוך הרלוונטיות של המשמעות למה שהוא רוצה לומר.

לדידו של ג'נדלין, המושג "רלוונטיות" הוא קיצור של המושג "משמעות נחווית רלבנטית, שמתוכה אפשרי סימול". לכן ניתן לטעון כי זו מערכת יחסים המתקיימת תמיד. אפשר להבין את המושג "רלוונטיות" גם באמצעות האמירה "להבין את ההקשר".

Circumlocution (גיבוב מילים)

כאשר אדם מספר לנו דבר מה, המשמעויות שיש לו יוצרות אצלנו תחושה של רלוונטיות, אשר מתוכה אנו מבינים את הדבר הבא שנאמר. כאשר האדם מדבר, הוא יוצר אצלנו ומשנה אצלנו את ה-felt meaning שאנו צריכים כדי להבין את המשמעות. גיבוב מילים הוא מצב שבו לשומע אין felt meaning; אנו מנסים לגרום למישהו אחר להבין את המשמעות המורגשת באמצעות דיבור "מסביב" לה.

ג'נדלין מציע כאן מערכת יחסים שפירושה יצירת felt meaning אצל אדם באמצעות סמלים שאינם מסמלים את אותה felt meaning. יצירת ה- felt meaning קורית בכמה שלבים או כמה צעדים, וכל שלב הוא שינוי יצירתי של המשמעות הנחווית. לכל סמל יש מלכתחילה משמעות בפני עצמו (כמו במצב של הכרה); ה- felt meaningשל הסמלים השונים מתפקד באופן יצירתי (כמו במטאפורה) כדי לייצר משמעויות נחוות חדשות, וזה מוביל לשינוי ב- felt meaning שנוצר.

גיבוב מילים הוא יצירה של משמעות רלוונטית אשר מתווספות לה עוד ועוד משמעויות; למעשה, זהו תהליך היצירה של משמעות אחת מהרבה משמעויות אחרות. מרבית התקשורת האנושית מתבססת על גיבוב מילים.

  • סיכום

מה חשיבותה של חלוקה זו לשבע מערכות יחסים שונות? לדעת ג'נדלין, אם נוכל לחשוב במונחים של מערכות היחסים הללו, החשיבה שלנו תוכל להתפתח. לא נחשוב רק על תוכן החשיבה אלא גם על סוג החשיבה, סוג התהליך שמעורב.

הבנה של כל אחת משבע מערכות היחסים הללו מאפשרת לנו להבין כל חוויה וכל סיטואציה באופן שונה ממה שהבנו עד כה. לענייננו, הבנה זה מאפשרת לנו לבחון את תהליך היצירה של משורר בצורה חדשה.

החלוקה הזו של ג'נדלין מדברת על רצף (סיקוונס) של חשיבה ומתארת מה קורה ברצף הזה. אולם בפועל נראה כי במקרים רבים מתקיימות כמה מערכות יחסים בכל רצף, וראוי להבדיל בין מערכות היחסים שמביאות לנו משמעות למערכות יחסים שיוצרות אצלנו משמעות.

 

ביביליוגרפיה:

Gendlin, E. T. (2012). Implicit Precision. In Z. Radman (Ed.), Knowing without Thinking: The Theory of the Background in Philosophy of Mind. Basingstoke: Palgrave Macmillan. Retrieved ___ from http://www.focusing.org/gendlin/pdf/gendlin_implicit_precision.pdf

Gendlin, E. T. (1995). Crossing and Dipping: Some Terms for Approaching the Interface between Natural Understanding and Logical Formulation. Minds and Machines, 5, 547–560. Retrieved ___ from http://www.focusing.org/pdf/crossing_and_dipping.pdf

Gendlin, E. T. (1993a). Improvisation Provides. Paper presented at a panel on "Improvisation," organized by Robert Crease at the Society for Phenomenology and Existential Philosophy in New Orleans, October 24, 1993. Retrieved _____ from http://www.focusing.org/gendlin/docs/gol_2223.html

Gendlin, E. T. (1993b). Words can say how they work. In R. P. Crease (Ed.), Proceedings, Heidegger Conference (pp. 29–35). Stony Brook: State University of New York. Retrieved _____ from http://www.focusing.org/gendlin/docs/gol_2087.html

Gendlin, E. T. (1981a). A process model. Unpublished manuscript (422 pp.). Revised version (1997) (288 pp.). New York: The Focusing Institute. Retrieved ____ from http://www.focusing.org/process4a.html

Gendlin, E.T. (1981b). Focusing and the development of creativity. The Focusing Folio, 1(1), 13–16. Retrieved _____ from http://www.focusing.org/gendlin/docs/gol_2062.html

Gendlin, E. T. (1962). Experiencing and the Creation of Meaning: A Philosophical and Psychological Approach to the Subjective (Studies in Phenomenology and Existential Philosophy). Evanston, IL: Northwestern University Press.

Levin, D. M. (Ed.) (1997). Language beyond postmodernism: Saying and thinking in Gendlin's philosophy. Evanston, IL: Northwestern University Press.

 

[1]               Levin, 1997, p. 4.

[2]               Levin, 1997, p. 49.

[3]               Levin, 1997, p. 56.

[4]               Levin, 1997, p. 59.

[5]               Gendlin, 2012, p. 11.

[6]               Gendlin, 1985, p. ___.

[7]               Gendlin, 1995, p. 4. לוין מזכיר כי ג'נדלין אימץ את הרעיון הזה מוויטגנשטיין.

[8]               Levin, 1997, p. 250.

[9]               Gendlin, 1962, ch. 3.

[10]             Gendlin, 1993, p. 1.

[11]             Levin, 1997, p. 89  .

[12]             כאמור, לשים לב אל החוויה הוא ה-dwell של היידיגר, או רעיון ההתמקדות של ג'נדלין – לשים לב אל התחושה הגופנית.

[13]             Gendlin, 1962, p. 90.

[14]             ראוי להעיר כי ההבחנות בין שבע מערכות היחסים, כפי שמציע אותן ג'נדלין, הן חדות מאוד ושייכות למודל תאורטי. במציאות, תפקודים שונים עשויים להימצא יחדיו.

[15]             Gendlin, 1962, p. 111.

[16]             Gendlin, 1962, p. 113–116.

[17]             Gendlin, 1995, p. 11.

[18]             Gendlin, 1981, p. 54.

 

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
דילוג לתוכן