ירדן כרם – התמקדות, הקומי, Somatic Experiencing

ג'נדלין החל את הקריירה שלו כפילוסוף וההתמקדות נובעת מתוך הפילוסופיה הזו. ג'נדלין חקר כיצד ייתכן מצב בו הגוף נושא ידיעה אשר הראש או כלי המחשבה המקובלים, אינם נושאים אותה. לפילוסופיה שלו ג'נדלין קורא בשם: הפילוסופיה של המובלע – The Philosophy of the Implicit.

הפילוספיה של ג'נדלין מצביעה על כמה נקודות:

1. גוף האדם נושא משמעות וידע.

2. בני האדם נמצאים בפעולת גומלין מתמדת עם העולם. איננו יכולים להפריד את הגוף מן העולם, העולם הוא חלק ממנו. ג'נדלין מחדד כי לא מדויק לומר כי לכל גוף חי יש אינטראקציה עם העולם, אלא: הגוף עצמו הוא האינטראקציה עם העולם.

3. היקום וכל מה שמובלע בו הרבה יותר מורכב מאשר הקונספציות שלנו. החשיבה המערבית הרגילה של הגיון ותבניות מונעת מאיתנו להיות במגע עם העולם, משום שהעולם מורכב יותר.

4. כל דבר שאנו חווים בהווה, הופך להיות הידע המובלע עבור הרגע הבא.

כתבה שלי על הפילוסופיה שבסיס הההתמקדות שפורסמה בעתון "חיים אחרים"

הדבר המרכזי בפילוסופיה המרתקת של יוג'ין ג'נדלין, מפתח שיטת ההתמקדות (Focusing), הינו הרעיון כי בגוף האנושי ישנו ידע עצום על העולם, אך הידע הזה לרובינו איננו נגיש, משום שאנו לא מפנים את תשומת הלב אליו. הידע הזה הינו מובלע, מרומז. ג'נדלין מלמד אותנו כיצד לגשת לשם. תחושה גופנית הינה הקצה של הידע הזה. הפילוסופיה של ג'נדלין עוסקת באותו ידע אשר אינו נגיש להכרה הרגילה שלנו ונקראת: הפילוסופיה של המובלע, או הנרמז – The Philosophy of the Implicit. ג'נדלין מנחה אותנו, צעד אחר צעד, להפוך את הנירמז לדבר מה מובן, ברור ובעל משמעות בעולם.

מהו הנירמז, מה זה קצה המשמעות:

כל תחושה שיש לנו, כל דבר שלמדנו, קראנו, ראינו, חווינו, טעמנו, הרגשנו, נהיה חלק מהידע המובלע הקיים בגוף. הידע אינו נגיש לנו, רק משום שאיננו יודעים כיצד לשים לב אליו. הידע העצום שיש לנו יכול להגיע למודעות שלנו, צעד אחד צעד. בהתחלה אנו חווים רק תחושה מעומעמת. קצה של משמעות. יש שם רמז למשהו רחב יותר. דרך תהליך של התמקדות נגיע לידע הרחב יותר.

הפילוסופיה של ג'נלדין מעניינת מאד בפני עצמה, אך יש בה גם כדי להסביר את העוצמה שיש בהתמקדות. ברם, ניתן להתמקד היטב ללא הבנה של הפילוסופיה. כדי להבין פילוסופיה, יש צורך בלימוד של שנים רבות. אך כשם שלנהוג ברכב (או להתמקד), איננו זקוקים לידע לגבי המכאניקה של הרכב, כך ג'נדלין מציע לנו ליסוע עימו ב"מכונית הפילוסופית" שהוא בנה – אנו יכולים לחיות לאורם של הרעיונות, אנו יכולים להשתמש בפילוסופיה שלו שימוש יומיומי, גם אם לא נבין ולא נדע כיצד היא בנויה.

ג'נדלין מזמין אותנו ליסוע עם "המכונית הפילוסופית" שהוא בנה. עם המכונית שלו אפשר ליסוע לאט, מהר, לעבר או לעתיד, להמריא או להעמיק. כל נסיעה שונה מקודמתה, כל נסיעה מפתיעה ומחדשת. זו אף פעם לא "סתם" נסיעה. עבור עשרות אלפי אנשים זו נסיעת חייהם. ולאן הנסיעה? – לתוככי הגוף. לחלקים הפנימיים של הגוף, כפי שהם נחווים מבפנים.

כאשר ג'נדלין מדבר על הגוף, הוא אינו מדבר על מה שנמצא מתחת לעור, למה שבד"כ קוראים גוף, אלא הוא עוסק באני השלם, באני על כל רמות התודעה והתפקודים שלו.

התפיסה הרגילה של הגוף מניחה שהגוף הינו אובייקט או חפץ, דבר מה מכאני שחסר תודעה משל עצמו. התפיסה היא שהגוף ניפרד מן העולם, כמו שכל אובייקט אחר נפרד מהעולם.

ג'נדלין טוען כי בני אדם נמצאים בפעולת גומלין מתמדת עם העולם. איננו יכולים להפריד את הגוף מן העולם, העולם חלק ממנו. למשל – אם אנחנו רוצים לחשוב על ריאות של אדם, במצב התפקוד הרגיל שלהן, פועלות בתוך גוף חי (ולא במעבדה בתוך פורמלין), אזיי לא ניתן לחשוב על הריאות במנותק מן האויר שנכנס ויוצא מהן. אי אפשר באמת לחקור את האדם במנותק מן העולם, מאחר ובני אדם נמצאים באינטראקציה מתמדת עם העולם. אבל, לא מדויק לומר שלכל גוף חי יש אינטראקציה עם העולם, אלא שהגוף עצמו הוא האינטראקציה עם העולם.

הגוף הינו מקור ידע, ועל כן חשיבה צריכה להיות מתוך הקשבה לגוף ולא מתוך התעלמות ממנו. ג'נדלין מציע לנו לא להשתמש רק בידע הרציונאלי והמוכר שיש לנו על כל נושא עליו אנו חושבים, בגלל שהידע שאנו כבר יודעים הינו אינפורמציה ישנה. בגוף ישנו ידע חדש וטרי, ולכן כדאי לפנות אל הידע הזה.

הרעיון הזה מהפכני, משום שהחשיבה המערבית המקובלת אומרת כי כאשר אנו חושבים על נושא כלשהו, אנו צריכים לשים את עצמנו בצד, ולחשוב בהגיון. ג'נדלין מציע לנו להביא את עצמנו, את תחושות הגוף העמומות והמעורפלות, שבתחילה נראה שאין בהן שום הגיון ומשמעות, על מנת ליצור דוקא מהן הבנות חדשות.

ג'נדלין הוא פילוסוף, שפנה גם אל הפסיכותרפיה, משום שהניח כי שם הוא יראה אנשים אשר פונים ישירות אל החויה שלהם, ומבטאים אותה במילים.

ג'נדלין, שלמד באוניברסיטת שיקגו (שם קיבל את הדוקטורט שלו ושם לימד שנים רבות), פנה אל מורה לפסיכולוגיה ופסיכותרפיסט שלימד שם, קרל רוג'רס (אבי שיטת הטיפול הנקראת: טיפול הממוקד בלקוח), בבקשה ללמוד אצלו. רוג'רס הסכים, למרות שלג'נדלין לא היה רקע בפסיכולוגיה. שיתוף הפעולה ביניהם לאורך השנים היה מאד פורה.

ג'נדלין רצה לבדוק, מדוע אדם אחד, שהולך לטיפול פסיכולוגי, אצל מטפל שנחשב לאיש מקצוע טוב, משקיע הרבה זמן, כסף וכוונה להירפא ולהשתנות, אינו זוכה לריפוי ולשינוי המיוחל, ואילו אדם אחר יהנה מאד מהטיפול וישנה את חייו. מה עושה את ההבדל? מהו אותו גורם?

יש שיחשבו ששיטת הטיפול היא הקובעת, יש שיגידו שההתאמה בין שיטת הטיפול ובין המטופל היא החשובה, יש שיגידו שמה שקובע את הצלחת הטיפול הינו שהמטפל יהיה איש מקצוע מעולה, לא משנה באיזה שיטה הוא מטפל, ויש שיגידו שמה שהופך טיפול פסיכולוגי לטיפול מוצלח הינו הקשר הטוב הנרקם בין שני השותפים – המטפל והמטופל.

רוג'רס ושותפיו למחקר הקליטו אלפי שעות טיפול. לבדיקת הצלחת הטיפול היו מדדים שונים. הם בדקו מה כל מטופל אומר או מבטא בטיפול. המחקר נעשה בארצות הברית, בשנות הששים המוקדמות.

ג'נדלין, מתוך הפילוסופיה שלו, מצא דרך לבחון את השפה של המטופל. הוא זיהה בין אלו שדיברו בצורה ברורה, מסודרת, הגיונית, נבונה, ובין אלו שתוך כדי הטיפול, דיברו לעתים בפחות בטחון, אפילו נתקעו, איבדו מילים, גמגמו.

מטופלים אלו נתקעו, משום שהם עסוקים בהפניית תשומת ליבם פנימה, אל מה שקורה בתוך גופם. אותם מטופלים גם עצרו אחרי שאמרו דבר מה, ובדקו את זה "בפנים", בגוף, אם מה שהם אמרו אכן תואם את חוויתם. האם המילים היו מדויקות ותואמות לתחושה. מטופלים כאלו דיברו כך: "תן לי רגע לבדוק אם זה נכון… הההםם… כן, זה מה שרציתי לומר" או: "לא… לא לזה התכוונתי (שתיקה). זה בעצם יותר דומה ל…" וכדומה.

המסקנה הניתנת לכימות מהמחקר הזה, שהמטופלים שהטיפול עזר להם, הם האנשים ששמו לב לאיזה תחושה יש להם כלפי הנושא עליו דיברו, ויותר מזה, הם לעתים קרובות עצרו את הדיבור, על מנת לבדוק את תחושת הגוף שלהם לגבי מה שהם עצמם עתה אמרו.

כאמור, לרוב בתחילה מדובר בתחושה שאינה ברורה, ולכן התיאורים לעתים נשמעים מוזרים, כמו: "זה מרגיש כמו להיות בתוך סד נוקשה", "התחושה היא של אבן בתוך הבטן, אבל סביבה יש דברים רכים שצפים". התחושה הזו אינה רגש, אינה תחושה גופנית ואינה מחשבה. אבל, וכאן הדבר המהפכני והמפתיע – ג'נדלין טוען שהתחושה המעורפלת הזו היא תחושה בעלת משמעות עמוקה, אשר משמעותה מתבהרת צעד אחרי צעד בתהליך של התמקדות.

ג'נדלין קרא לתחושה הזו בשם המשמעות המורגשת (יש המתרגמים זאת כתחושה המורגשת) – felt sense, או הקצה המורגש של התחושה (felt edge). התחושה הזו מתארת כיצד הגוף נושא את הבעיה.

אפשר לתאר את המשמעות המורגשת כמו תחושה שיש לנו כאשר אנו קמים בבוקר, זוכרים שחלמנו חלום, אבל מופתעים לראות כי למרות שאיננו זוכרים את החלום, בגוף עדיין ישנה תחושה ברורה שנשארה מהחלום. אם נתמקד בתחושה המעורפלת שיש מהחלום, אפילו לרגע קטן, זיכרון החלום יחזור. בנוסף, ההקשבה לתחושה / למשמעות המורגשת, מביאה עימה צעד קטן אחד של שינוי. אם נעשה הרבה צעדים קטנים (כלומר, נמשיך להתמקד בדבר), יתחולל בנו שינוי עמוק, פנימי ויסודי. מדוע? מפני ששינוי וזרימה זהו המצב הטבעי של הדברים, וכאשר משהו לא משתנה, מה שנדרש זו תשומת לב ומודעות אליו, אל אותו חלק שלא משתנה. למודעות, לתודעה יש הכוח לשנות, משום שהתודעה היא יכולת החישה העצמית של הפרט לברוא ולשחזר את עצמו וסביבתו. זהו תהליך אינטראקטיבי של האורגניזם עם סביבתו.

כל יצור חי יודע בגופו מהו הצעד הבא שלו, ומתוך הידע הטמון הזה, הגוף עושה את הצעד הבא שלו. בחיים יש תנועה אינסופית קדימה. כאשר אנו נתקלים בסיטואציה חדשה, הידע כיצד לנהוג שם מגיע מהגוף (ילדים שמציקים לנמלים בדרכן, מגלים כי הנמלים מיד מוצאות כיצד להתגבר על המכשול שהוצב בפניהן, ז"א הן לא עוצרות לחשוב מה לעשות, אלא מיד יודעות, בגוף שלהן, לאן לפנות).

נחזור למחקר. לאחר הקשבה לקלטות, ג'נדלין ידע לצפות מראש, לאחר הקשבה לשני טיפולים ראשונים בלבד, איזה מטופל יצליח בטיפול. ולכן, הוא הרגיש כדבר הכרחי ונחוץ – ללמד את כל המטופלים שמפספסים את הטיפול הפסיכולוגי, כיצד להקשיב לגופם. כך נולדה ההתמקדות – זהו אופן מיוחד של הקשבה, המלמד או המאפשר לכל אדם לשים לב לתחושה המורגשת בגופו, וזאת, על מנת לאפשר לגוף למצוא מהו הצעד הבא שלו.

ג'נדלין אומר כי אנו חיים בעולם בו התפיסה השלטת היא התפיסה של יחידות.

אנו מקובעים למודל המערבי הקלאסי לפיו העולם בנוי מיחידות מתבניות ברורות (units). אנו מתקשים לחשוב בכל דרך אחרת. אם אנו נתקלים בדבר אשר לא עולה בקנה עם החשיבה הלוגית, לרוב לא ננסה להבין אותו לעומק.

אבל, כבר זנון, לפני 2500 שנה, הראה את הבעייתיות שיש במודל היחידתי. הפרדוכס של זנון אומר כך: כדי שחץ יגיע למטרה שלו, הוא צריך קודם לחצות את מחצית הדרך שבין הקשת למטרה. אחרי שהגיע למחצית הדרך, הוא צריך מחדש לחצות את מחצית הדרך החדשה שנותרה לו, וכך הלאה, לעולם – תמיד תישאר לו עוד מחצית של הדרך שעליו לעבור, כדי להגיע למטרה. החץ, בסופו של דבר, לפי המשל הזה, לא יגיע למטרתו. המשל של זנון מבריק, אך לא גרם לאף אחד מאיתנו להשתכנע שהחץ אינו יכול להגיע למטרה.

הבעיה היא ביישום שגוי של מודל היחידות. הנקודה החשובה היא: למרות שאנו יכולים למדוד את המרחק שעל החץ לעבור ביחידות, אין זה אומר שהוא בנוי מיחידות. היחידות הן דרך נוחה לחשב דברים, אך אין זה אומר שהן אמיתיות או קיימות בעולם.

ג'נדלין מציע תפיסת עולם חדשה לגמרי – אין יחידות נפרדות אלו מאלו, אלא הכל קשור בהכל, והכל נמצא בתהליך. אפשר לדמיין את זה כמו המודל ההוליסטי שמקבל יותר ויותר מקום בעולמנו (הכל קשור בהכל), אבל כ"הוליסטיקה על גלגלים" – כי לפי ג'נדלין, כל רגע מכיל מערכת חדשה של משמעויות מדויקות, אותן נוכל לגלות דרך הקשבה לתחושה המורגשת.

זהו מודל של אינטראקציה שמביאה לתהליך. הכל חי, נושם, מתקדם וקשור זה בזה. כך ששינוי אצל האחד, מביא לשינוי אצל השני.

השפה כבעלת משמעות:

ג'נדלין, שנולד באוסטריה, הגיע בגיל 12 לארצות הברית, ביחד עם הוריו. מאחר ולא ידע אנגלית (שפת אימו הינה גרמנית), הוא נתבקש להיות בבית הספר עם תלמידי כתה א'. יום אחד המורה ראתה אותו לומד את המילים החדשות, ביחד עם המילה המוכרת לו בגרמנית. אם נעשה זאת בעברית, הרי שנאמר שג'נדלין למד בעל פה כי כיסא=chair, ושולחן=table. המורה הציעה לו להפסיק להשוות עם המילים בגרמנית, אלא לחבר את המילה באנגלית, עם הדבר שהיא מייצגת. ג'נדלין הסכים וגילה, כי הוא מבין את הדברים, גם אם לא הכיר את המילים.

המורה לאנגלית, בעצם, נתנה לג'נדלין את השיעור הראשון בפילוסופיה שתעניין אותו לאורך כל חייו – הקשר בין שפה, חוויה ומשמעות.

ג'נדלין אומר כי לשפה עצמה יש משמעות, והיא מחוברת באופן עמוק לגוף האנושי, וזאת בדרך שעדיין אינה מובנת לגמרי. השפה לא מכילה רק מילים, אלא גם את המצבים שבהם אנו נמצאים. הגוף שלנו, התחושות שלנו אודות הדברים והיכולת לבטא אותם – כל אלה מהווים מערכת שלמה. שפה היא חלק מתהליך החיים שלנו. אדם חש מה הוא רוצה לומר, הוא אינו יודע, אלא חש. כאשר אדם פותח את הפה, המילים יוצאות מתוך הגוף, ולא מהמוח.

ג'נדלין אומר כי אנו צריכים לתת לשפה לזרום באופן חופשי מהגוף שלנו, דרך ההקשבה המיוחדת של ההתמקדות. לרוב אנו עוצרים את הזרימה הטבעית של מה שיש לנו להגיד, משום שזה אינו נשמע נבון או בהיר או קשור לנושא.

שפה וחשיבה:

השפה עצמה היא תהליך חי, אשר זורם והוא האינטראקציה של הגוף עם העולם. שפה הינה דבר שמובלע בגוף, נמצאת וחיה בתוכו. השפה, המילים, באות מן הגוף ולכן אם נדע להקשיב למילים שהגוף אומר ומייצר, גם אם הן בהתחלה לא לגמרי ברורות ומובנות, אנו נתחבר לידע חדש. אם נסכים עם הרעיון כי ההיסטוריה והתרבות כלולות בשפה, נבין מדוע אנו זקוקים לתרבות, ואז נוכל  לפתח ידע חדש על העולם. הרעיון הוא שכל אורגניזם יוצר תקשורת גופנית עם "סיטואציות" שקיימות בעולם. וכאשר הדבר נאמר, דרך השפה, ישנה קפיצה אל משהו שהוא הרבה מעבר למילים עצמן.

הצורך להקשיב לגוף הינו בגלל שהגוף הולך צעד אחד קדימה מעבר למה שהאבולוציה, השפה והתרבות בנו עד כה. אותה ידיעה גופנית מובלעת יכולה לקדם את הידע שיש לאדם, משום שהגוף הולך תמיד צעד אחד קדימה מעבר למוכר.

בגלל שאנו לא נותנים לשפה לבוא מתוך התחושה המורגשת שלנו, אנו דוברים בעצם את השפה הישנה, וזה מביא לכך שהחשיבה שלנו היא חשיבה שאינה מתחדשת.

ג'נדלין אומר שאדם בא לכל עניין בחיים מתוך המורכבות הפנימית שלו. למשל, כל אדם שקורא את הטקסט הזה, מגיע אליו מתוך עולמו שלו – ההיסטוריה שלו, הקשיים שלו, היכולות שלו, הדברים שלמד ויודע, מצבו הגופני ברגע הקריאה ומצב רוחו באותו רגע בו הוא קורא את הטקסט. בכל אלו יש משמעות עמוקה, באם נדע להקשיב לזה. מצד שני, באם הטקסט מחולל איזשהו שינוי אצל הקורא, אזיי השינוי קורה בכל העולם! וג'נדלין טוען כי איננו יכולים שלא לראות כי העולם אכן זז. הוא מספר על עצמו כי בתחילת דרכו הוא היה "weird" (מוזר, משונה). ג'נדלין מעיד על עצמו שהוא בעצם, לא השתנה. הוא אותו weird כפי שהיה, אך העולם השתנה, וכיום אף אחד אינו מכנה אותו כך.

במאמרו המרתק The Town and Human Attention, ג'נדלין מציע מונח חדש לאותם אנשים שעוסקים בהרחבתה של המודעות האנושית – אנשי העיר, The Town. האנשים האלה (מרבית קוראי עיתון מכובד זה הינם "אנשי העיר" ולכן אין צורך להרחיב בזה), הם האנשים שעוסקים בשיטות החדשות והשונות של מודעות, טיפול והרחבת הידע האנושי דרך הקשבה (ג'נדלין כולל את ההתמקדות בתוכן).

ג'נדלין אומר כי זהו מוצר חדש בעולם, ואנו צריכים להיות מודעים לכך, שאנו מביאים מוצר חדש לעולם – התייחסות לתשומת הלב האנושית. על אנשי העיר להיות מודעים לתפקידם החדש בעולם, ולמוצר החדש שהם משווקים – מודעות והקשבה. אנשים כאלו לא היו לפני כמאה שנה. זה מה שיכול לשנות את העולם.

העולם אכן משתנה, אך לא בצורה דרמטית דיה, עד כדי כך שנראה את השינוי על גבי העיתון היומי. השינוי הזה, המודעות, ההקשבה, צריכה לחלחל לפוליטיקה, לכלכלה, לבתי הספר, לבתי הכלא, לחיי היום יום, לאמנות ולתרבות בכלל.

ג'נדלין מבקש מכל העוסקים בהרחבה של המודעות האנושית, להיות מודעים לא רק לעצם הטכניקה בה הם עוסקים, אלא להיות בעלי מודעות רחבה למה שקורה בעולם, ולחלק שלהם בעיצוב העולם. מבט מצומצם הינו טעות.

ג'נדלין מציע לתלמידיו, מטפלי ההתמקדות, להכיר עוד שיטות שונות של הקשבה. מדוע? – כי הכרה של צורת חשיבה או הקשבה אחת בלבד, לעולם לא יכולה להיות האמת. האדם מורכב מהרבה ממדים, ואין שיטה אחת שיכולה לענות על כל הצרכים.

מצד שני, ההתמקדות, יכולה להשתלב עם כל עיסוק בחייו של אדם. ההתמקדות מגיעה מתוך פילוסופיה חדשה, ולכן היא מאפשרת באופן עמוק ומהותי דרך אחרת לעשייה של כל פעילות אנושית שהיא. בעצם זה שההתמקדות מאפשרת לכל אדם לחוות את המורכבות הקיימת בתוך כל סיטואציה, ברמה מאד עמוקה, ההתמקדות מביאה עימה שינוי בפעולה. אנשים נוהגים אחרת בבחירותיהם, באם הם מתמקדים.

ההתמקדות, שמלמדת הקשבה עמוקה, מביאה לגישה אמפטית של האדם את עצמו, את האחר ואת סיטואציית החיים בה הוא נמצא. ובכך ההתמקדות הופכת את העולם למקום טוב יותר.

אחת הדוגמאות המפתיעות לכוחה של ההתמקדות, היא התמקדות עם אסירים בבתי סוהר, אשר במקום להתפוצץ או להגיב באלימות לקשיים, למדו להקשיב לגופם, ולשאול את עצמם מהו המקור האמיתי והעמוק של הזעם שלהם באותו רגע. דרך ההתמקדות הם גילו שכל פעם זה דבר מה אחר. ההקשבה למשמעות המורגשת מיתנה אסירים אלימים ומנעה הישנויות של מקרי עבריינות.

ולהבדיל, ההתמקדות מלמדת ילדים בבתי הספר כיצד לחשוב, לזהות את המקור הגופני שממנו רעיונות מגיעים וכיצד קורים תהליכי החשיבה. התמקדות עם ילדים מלווה בהנאה והתרגשות רבה.

העולם, החברה בה אנו חיים, עובר שינוי. הפילוסופיה של המובלע וההתמקדות הינם אחד מהכוחות היכולים למנף תקופה זו אל עבר עתיד מוצלח.

יוג'ין ג'נדלין פירסם למעלה מ 240 מאמרים וספרים. ספרי הפילוסופיה העיקריים  שלו הם: Experiencing and the Creation of Meaning,

ו- A Process Model.

הספרים שמתייחסים לפסיכולוגיה הינם:

Let Your Body Interpret Your Dreams

ו-Focusing-Oriented Psychotherapy.

ספרו "התמקדות" תורגם ל-18 שפות, עד כה נמכרו כמליון עותקים, ואנשים ממשיכים לרכוש אותו. הספר נחשב כבר כקלאסיקה.

כהוקרה על עבודתו, ג'נדלין היה הראשון שהוענק לו הפרס "הפסיכולוג המצטיין של השנה" מטעם האגף הקליני של אגודת הפסיכולוגים האמריקאית. הוא זכה בפרס הזה שלוש פעמים.

כיום ישנם קרוב למיליון מתמקדים בעולם. ההתמקדות מוכרת בעיקר בעולם המערבי, אך זוכה להצלחה ותהודה רבה מאד ביפן ואף נלמדת באפגניסטן (!) ולאחרונה גם בפקיסטן.

סגירת תפריט
דילוג לתוכן