נתחיל עם החדשות הרעות שבטח כולם מכירים – החדשות הרעות הן שכולנו טראומטיים.

כולנו חשופים למצבים טראומטיים ומגיבים אליהם, לרוב באופן לא מודע.

הנושא של טראומה חשוב וקריטי כל כך כי המדינה שלנו מוצפת ורוויה בטראומה: מה שייחודי למדינה שלנו זה השואה, המלחמות, הפיגועים – רובינו חשופים לזה בצורה זו או אחרת ומגיבים לכך.

אבל, כמובן טראומה הינה עניין אוניברסאלי. הסטטיסטיקות מארה"ב הן אכזריות: כל ילד חמישי נפגע פגיעה מינית, כל ילד רביעי חטף לפחות פעם אחת מכה מההורים שלו שהשאירה סימן על הגוף וכל זוג שלישי מתנהל באלימות פיסית אחד כלפי השני. ילדים רבים חיים לצילם של הורים שיכורים ואמהות מוכות.

מהי טראומה – אני אתן 2 הגדרות שונות.

הגדרה הראשונה: טראומה הינה תגובה של מערכת הגוף-נפש למצב בו יש איום על החיים (או שאתה מניח שיש איום על החיים), או תגובה לאירוע חריף שנחוה כמו מוות של הנפש, כמו מוות של אדם קרוב ואהוב. זה נחווה כסכנה לשלמות הגוף נפש שלך ולכן הוא טראומטי.

הגדרה שניה: טראומה הינה חוויה בלתי נסבלת שהנפש לא יכולה להרשות לעצמה, כי יהיה פירוק. הנפש מרחיקה חומר בלתי נסבל שמאיים לפרק אותה ולהביא אותה להתמוטטות. ההרחקה הזו שהנפש עושה נקראת דיסוציאציה. הנפש עושה זאת לחמרים שהם באמת בלתי נסבלים ולא סתם לא נעימים.